ע"א 1535/13

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיות המשפטיות והאתיות המורכבות הקשורות לחובת המדינה ליידע חולים שעברו הקרנות לגזזת על הסיכון המוגבר לפתח מחלות. על אף שהמערערים לא היו צדדים לתביעה קודמת, סימה ראובן, אשר ביססה את חובת הזהירות של המדינה, בחן בית המשפט האם פסק הדין הקודם מונע מהמדינה לשלול רשלנות. פסק הדין בוחן האם המדינה הפרה חובה זו, ומדגיש כי לאי יידוע עלולות להיות השלכות בריאותיות משמעותיות על החולים שנפגעו. בית המשפט שקל עקרונות כמו השתק חברה פוגענית לא הדדית ובחן תקדימים שנקבעו בתיקים שונים, תוך בחינת התנהלות המדינה, שלא הייתה עקבית בהליכים דומים. פסק הדין בחן את חובותיה הרחבות של המדינה לעומת יחסי רופא-חולה, תוך התמקדות בחובות בריאות הציבור. בדו"ח צוין כי למרות האילוצים, המדינה נמנעה מליידע כראוי את החולים באמצעים יעילים, אלא רק מסרה הודעות מוגבלות לתקשורת. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של האוטונומיה של הפרט, וקבע כי למטופלים מגיעה הזכות לדעת ולבחור את דרכם, גם בדיעבד. נשקל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, המותנית בנסיבות הפרט ובגורמי בריאות הציבור. בסופו של דבר, ההחלטות הדגישו את הצורך של המדינה לפעול באופן אחיד ושקוף בהתדיינות משפטית ולמלא חובות גילוי מוגברות.