תלה"מ 31282-06-19

תקציר

פסק הדין דוחה את שתי הטענות שהציג הבעל לשעבר התובע, שביקש להפחית הן את תשלומי המזונות והן את חלוקת זמני ההורות שנקבעה בהסכם הגירושין שאושר על ידי בית המשפט בשנת 2016. באשר לתביעה להפחתת מזונות, קבע השופט כי התובעת לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי מאז חתימת הסכם הגירושין, אשר יצדיק הפחתת דמי מזונות. השופטת הדגישה את חובת תום הלב והגילוי של התובע, שהתובע לא עמד בה, שכן הסכים לשלם את דמי המזונות שנקבעו למרות שננקטו נגדו הליכים פליליים נפרדים. כמו כן, מצבו הכלכלי של התובע לא הורע באופן משמעותי, והוא חי ברמת חיים גבוהה. לפיכך, השופט לא ראה סיבה לשנות את דמי המזונות המוסכמים. גם התביעה השנייה, שביקשה לצמצם את חלוקת השעות של ההורים, נדחתה. השופט ציין את עמדותיו הסותרות של התובע, שכן ביקש לצמצם את חלוקת השעות תוך שהוא עותר גם להרחבת הביקורים על פי הסכם הגירושין המקורי. השופטת הדגישה כי התובע לא נקט בפעולות כלשהן להרחבת זכויות הביקור ואף צמצם את זמן השהייה של הילדים אצלו באופן חד צדדי. השופטת מצאה כי גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא ביקשה באמת ובתמים לצמצם או להרחיב את חלוקת הזמן ההורית ודחתה את התביעה, תוך שמירה על ההסדרים הקיימים. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. השופט גם העניק לצדדים זכות ערעור על פסק הדין בהתאם לחוק. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, לרבות דחיית שתי התביעות, חשיבות תום הלב ואי הוכחת שינוי נסיבות מהותי מצד התובע.