ע"א 2274/21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור בעניין חובת הגילוי בעסקת מקרקעין. המערערת, שרכשה דירה "על הנייר", טענה כי המשיבים לא גילו פגיעה משמעותית בראייתה של דירתה, דבר המשפיע על ערכה ועל הנאתה. בתחילה לא חשפו המשיבים את נוכחותו והשלכותיו של מבנה סמוך שהם בונים, אשר יחסום את החזית הדרומית של הדירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיבים הפרו את חובת הגילוי לפי סעיף 12 לחוק החוזים ולפי הנסיבות הספציפיות של המכירה. הפרה זו הובילה לטענת מצג שווא, אם כי המערערת לא הצליחה להוכיח אובדן הזדמנות חלופית או עלויות משא ומתן מופרזות. בית המשפט העריך את הפיצוי באמצעות חישוב יחסי כדי להתאים את מחיר החוזה לשווי המוטעה. בעוד שבית משפט קמא דחה תחילה את טענות המערערת, הערעור נדון בפרשנות משפטית רחבה יותר, תוך התמקדות בעקרונות תום הלב וההגינות במשא ומתן חוזי. בית המשפט דחה את טענת המערערת לאשמה התורמת, וקבע כי אחריותה הייתה מינימלית. פסק הדין הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך הערכת הנזקים, תוך חישוב הפיצוי המגיע למערערת על בסיס ההפרש היחסי בשווי הנכס עקב מצג השווא, בניכוי רשלנות תורמת לכאורה מחישובי הפיצויים.