סע"ש 23881-09-20

תקציר

התובעת, רואה חשבון שעבדה אצל הנתבעת קרוב ל-10 שנים, תבעה מהנתבעת פיצויים בגין פיטוריה שלא כדין. היא טענה כי הנתבעים הפרו את חוק עבודת נשים ואת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן תבעה פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בשל חוסר תום הלב של הנתבעים. הנתבעים טענו כי פעלו כדין ופיטרו את התובעת מסיבות לגיטימיות הקשורות לעבודה ולא בשל לידתה האחרונה. הם ציינו כי לתובעת היסטוריה של איחורים וסרבנות, וכי היא פוטרה רק לאחר שגילו סבלנות ונתנו לה מספר הזדמנויות לשפר את התנהלותה. בית הדין פסק לטובת הנאשמים. נמצא כי התובעת פוטרה למעלה מ-60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה, ולכן הנתבעת פעלה בהתאם לחוק עבודת נשים. בית הדין דחה גם את תביעת התובעת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וקבע כי הנתבעים הוכיחו שפיטרו את התובעת מסיבות תקפות הקשורות לעבודה, ולא בשל לידתה או אפליה על רקע מעמדה ההורי. גם תביעת התובע בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב נדחתה, כאשר בית הדין מצא כי הנתבעים גילו סבלנות והתנהלו כראוי. יתר על כן, בית הדין סירב להטיל אחריות אישית על הנתבעים הבודדים, שכן הם לא היו בעלי מניות ופעלו במסגרת תפקידם. התובעת חויבה לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 5,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪, ובסך הכל 20,000 ₪, בהתחשב בנסיבותיה האישיות.