עמ"נ 31328-10-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם זכאים המערערים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בעקבות אישור תכנית חלוקה שהפחיתה לכאורה את שווי נכסיהם. בית המשפט מכיר בגבול התערבותו בהחלטות מינהליות, ומתערב רק כאשר קיימים פגמים משפטיים כגון חוסר סמכות או חוסר סבירות. שאלת המפתח היא היחס בין תשלומי האיזון לבין חובת תשלום הפיצויים. המערערים טוענים כי הערכים בטבלת האיזון צריכים להיות זהים לערכים בתביעת פיצויים, ואילו המשיבים טוענים כי טבלת האיזון רלוונטית רק ליחסים פנימיים בין בעלי הקרקע ולא לתביעות פיצויים. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי טבלת האיזון אינה מחייבת וכי תכליתה מוגבלת להליכי איזון. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי התכנית לא פגעה במערערים, שכן שטח המגורים הכולל נותר ללא שינוי. יתר על כן, בית המשפט מקבל את הסבר הוועדה כי טבלת האיזון התבססה על שטחים "ברוטו" כפי שנרשמו בטאבו, ואילו טענת המערערים התבססה על שטחים "נטו" שנבעו מעסקאות לא רשומות. בית המשפט מציין כי החלטת הוועדה הייתה יסודית ומנומקת היטב, ולפיכך דוחה את הערר, אך מוותר על ההוצאות שנפסקו למערערים על ידי ועדת הערר בשל בלבול ראשוני של המשיב ואי הבנת טבלת האיזון.