ת"א 16005-08-20

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לשני סוגי הגנות הקבועות בחוק לפרסומים – אמת בפרסום ופרסום בתום לב. הראשונה מתייחסת לפרסומים שיש בהם עניין ציבורי, ואילו השנייה חלה כאשר פרסומים נעשים בתום לב בנסיבות מסוימות, כגון הבעת דעה על התנהלותו של איש ציבור או תגובה ללשון הרע. מבחן הקורא הסביר משמש לקביעה כיצד יש לפרש פרסום, תוך הערכת הרושם הכללי שנוצר על ידי היצירה. באשר לפרסום הראשון קובע בית המשפט כי מדובר בהבעת דעה על התנהלותו של בן יהודה, המכהן בתפקיד ציבורי. מאחר והוא נכתב בתגובה להחלטתו של בן יהודה שלא לפרסם מאמר, חזקה עליו שהוא נעשה בתום לב ולכן הוא מוגן בחוק. הפרסום השני, גם הוא בחזקת תום לב, היה תגובה לפרסום הראשון, שבן יהודה ראה בו לעג לרש. פרסום זה נופל תחת ההגנה של תגובות להשמצות קודמות. בית המשפט מכיר בחשיבותו של חופש הביטוי בביקורת על אישי ציבור ומכיר בכך שניתן לנסח ביקורת כזו בחריפות. עם זאת, גם לאנשי ציבור יש זכות להגן על כבודם. במקרה זה, הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחות. בנוסף, בהתחשב בנסיבות, בית המשפט מורה לאבידר לשלם לבן יהודה הוצאות משפט בסך 5,000 שקל. השופט מדגיש את תפקידו של חופש הביטוי במיצוי הדין עם אנשי ציבור תוך הכרה ברגשותיהם של אותם אנשים.