ת"צ 16969-04-20

תקציר

החלטת בית המשפט נגעה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין דמי ניהול פיקדונות ניירות ערך. המבקש טען כי הבנק המשיב גבה שלא כדין הוצאות אפוטרופוס, שהיו אמורות להיכלל בדמי הניהול. עם זאת, השופט פסק נגד המבקש, וקבע כי מבנה העמלות של הבנק היה חוקי. השופטת הסכימה עם הבנק כי דמי הניהול של פיקדונות ניירות הערך והוצאות האפוטרופוס הנפרדות הם חיובים נפרדים, כפי שמעידים מבנה התעריפים של הבנק ואופי השירותים שניתנו. כמו כן, קיבלה השופטת את הסברו של הבנק כי הוצאות הקסטודיאן השתנו בהתאם לעסקאות הלקוח ולשווקים, ואינן חלק מדמי ניהול קבועים. עוד טען המבקש כי בנקים אחרים לא גבו הוצאות סליקה נפרדות, אך השופט ציין כי אין בכך כדי לחייב את הבנק המשיב ללכת בעקבותיו, כל עוד התנהלותו חוקית. בנוסף, השופט נתן משקל לעמדת הרגולטור, שתמך בזכותו של הבנק לגבות הוצאות סליקה של קסטודיאן, מה גם שהן ייצגו הוצאות בפועל. ניסיונו של המבקש להרחיב את הטענה הראשונית ולטעון כי הבנק לא הוכיח הוצאות אלה והפר את חובות הגילוי נדחה אף הוא, שכן השופט ראה בכך הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה אישית וכי אין אפשרות סבירה להכריע בתיק לטובת הקבוצה. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב.