ת"א 34442-03-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים והראיות שהוגשו על ידי שני הצדדים המעורבים במקרה הנדון. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנתבע ניצל לרעה את סודותיו המסחריים של התובע ועסק בעוולת גניבת העין, כנטען על ידי התובע. לאחר בחינה מעמיקה של המסמכים שהוגשו והחוקים החלים, הגיע בית המשפט להחלטה בנושא. באשר לתביעה בגין גזל סודות מסחריים, בית המשפט פוסק לטובת התובעת. נקבע כי המידע המיוחס לנתבעת אכן מהווה סודות מסחריים השייכים לתובע. סודות אלה כוללים לא רק רשימות לקוחות אלא גם נתונים סודיים נוספים כגון פרטי מכשיר, פרטי תשלום ורשומות שירות. מעשיו של הנאשם עולים כדי מעילה, שכן הוא השיג מידע סודי זה באמצעים פסולים והשתמש בו לתועלתו האישית. התנהלות זו נחשבת לתחרות בלתי הוגנת ומפרה את הוראות חוקי הסחר הרלוונטיים. ניסיונו של הנתבע לשבש את החקירה על ידי חבלה במחשבו מחזק עוד יותר את טענת התובע, שכן הוא יוצר נטל ראייתי על הנתבע, עליו לא הצליח להתגבר. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענת גניבת העין. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע גרם לכך ששירותיו ייחשבו בטעות כשירותיו של התובע. נוסח המודעה והשיחות שהוקלטו אינם יוצרים רושם של זהות מלאה עם עסקיו של התובע. לאור התנהגותו הפסולה של הנתבע והנזק שנגרם לתובע כתוצאה מכך, מקבל בית המשפט את התביעה לעשיית עושר ולא במשפט. הנתבע הרוויח כלכלית מכך שגרם ללקוחות התובע להעביר אליו את עסקיהם, תוך שימוש בסודות מסחריים פסולים. לפיכך ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע לעשות שימוש במאגר הלקוחות שברשותו. כן ניתנת לתובע רשות לפצל את עילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט מיתר התביעות. בנוסף, הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, אשר נקבעו על סך של 30,000 ₪. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומביא את התיק לסיומו.