בר"ע 2319/03

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על ביטול מכירת דירה. המערערת טענה כי הכונס שלל ממנה את הזכות להגיש בקשה לביטול המכירה כפי שנקבע בהסכם הפשרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי כונס הנכסים מילא את חובותיו וכי לא ניתן לשמוע את בקשת המערער בשל תקנות שנקבעו על ידי משרד השיכון. בית המשפט בחן גם את הליך התמחור ומצא כי הוא התנהל כראוי, למרות התנגדות המערערת. צוין כי מטרת הליך התמחור היא למקסם את שווי הנכס הנמכר תוך התחשבות באינטרסים של כל הצדדים המעורבים. במקרה זה צידד בית המשפט בכונס הנכסים וברוכשים, וקבע כי מחיר המכירה היה משביע רצון וכי המערערת לא הציגה הצעות טובות יותר. כמו כן, הדגיש בית המשפט את ההגנות המוקנות למגורי הפרט ואת אינטרס ההסתמכות של הרוכשים. פסק הדין דחה את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות ואגרות בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה מדוקדקת של מכלול הנסיבות ולא מצאה פגמים משמעותיים בהליך המכירה.