ע"א 17048-04-16

תקציר

הערעור מתייחס לבעלות על חבילה של 421.88 קרט יהלומים, לה טוענים מספר צדדים. הבורסה לניירות ערך בתל אביב החזיקה בחבילה וזירזה את בירור סכסוך הבעלות באמצעות בוררות. הבוררות התנהלה באופן חיצוני ומוסכם על כל הצדדים המעורבים, למעט נמדר, שסירב להצטרף להליך. הבוררים פסקו את החבילה לבראשית, והבורסה החזירה את החבילה לבראשית. לאחר מכן תבעה נמדר את הבורסה בטענה כי הפרה את חובת האמונים שלה בכך שהעבירה את החבילה לבראשית, למרות בקשתה של נמדר שלא לעשות כן, ולפני החלטה שיפוטית בנושא. בית משפט קמא דחה את טענותיו של נמדר, והוביל את נמדר לערער. ערכאת הערעור קיבלה פה אחד את הערעור, תוך שהיא דוחה את פסק דינו של בית משפט קמא. השופטים קבעו כי פסק הבוררות אינו מחייב את נמדר מאחר שמדובר בבוררות מוסכמת, ונמדר לא הסכימה לו. לפיכך, הבורסה לא יכלה להסתמך על פסק הבוררות כהגנה. באשר לחובת הבורסה כנאמן, קבע בית המשפט כי הבורסה הפרה את חובת האמונים המוטלת עליה כלפי נמדר. הבורסה העבירה את החבילה לבראשית למרות שקיבלה שני מכתבים מנמדר, שנשלחו בימים רצופים, בהם היא מודיעה לבורסה כי הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ומבקשת מהבורסה שלא למסור את החבילה. החבילה נמסרה לבראשית 55 דקות לאחר שהבורסה קיבלה את המכתב השני. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הבורסה וציין כי חובת האמונים של נאמן גוברת על כל הוראה חוזית. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכריע לגופה של המחלוקת בין נמדר לבראשית, לרבות סוגיית הפיצויים המגיעים לנמדר, אם היו כאלה. בית משפט קמא התבקש לתעדף את התיק, וכל משיב חויב לשלם לנמדר הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין, ללא קשר לתוצאה, בסך 25,000 ₪.