ב"ל 178/05

תקציר

הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי מערערת שהייתה מעורבת בתאונת עבודה בשנת 1991 סבלה ממגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והעניקה לה נכות לצמיתות בשיעור של 10%, אשר נקבעה בהמשך ל-0%. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הוועדה לא קיימה פסק דין קודם שהורה להם לבחון אותה ולאפשר לה להציג ראיות מעודכנות. עוד טענה כי הוועדה עיוותה את תוצאות בדיקות ההדמיה, התעלמה מממצאי הוועדות הקודמות והסתמכה על התיק הרפואי שלה מבלי לתת לה הזדמנות להגיב. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הוועדה אכן קיימה את פסק הדין, ערכה בדיקה משלה ונימקה את החלטתה באופן מפורט, שהתבססה על ראיות רפואיות משמעותיות. קביעת הוועדה לשיעור נכות של 0% נמצאה כהחלטה רפואית מקצועית שלבית המשפט לא הייתה סמכות להתערב בה. מאחר שבבדיקה הקלינית של הוועדה לא נמצאו מגבלות כלשהן בתנועת עמוד השדרה הצווארי, היא לא קיבלה את מסקנותיו של העד המומחה מטעם המערערת. עוד נקבע בפסק הדין כי נוהלי הוועדה היו הוגנים ועלו בקנה אחד עם זכויותיה של המערערת, וכי זכויותיה המהותיות לא נפגעו. משכך, נדחה הערר, תוך קיום החלטת הוועדה, ללא פסיקת הוצאות, וניתנה למערערת הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה.