רע"א 1007/08

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקשו המערערים פיצויים בגין פציעות ומקרי מוות שנגרמו כתוצאה מפעילות צה"ל שפגעה במשפחת ג'אליה. בתחילה חייב בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב השופט מ' רניאל, את המערערים להפקיד ערבות בסך 75,000 ₪ כבטוחה להוצאות משפט אפשריות, נוכח מעמדם כתושבי רצועת עזה ובהיעדר מנגנונים לאכיפת פסקי דין ישראליים ברשות הפלסטינית. המערערים טענו כי החלטה זו הגבילה באופן בלתי הוגן את גישתם לצדק, והדגישה את אובדנם הטרגי של שבעה בני משפחה ואת המצוקה הכלכלית שמטילה עליהם הערבות הגבוהה כל כך. הם טענו כי יש להחיל את דרישת הערבות לפי כלל 519 במשורה, וכי בית המשפט התעלם לגופו של עניין, שלדעתם יש לו סיכויים גבוהים. המשיב, לעומת זאת, תמך בהחלטת הערבות והדגיש את תושבות החוץ של המערערים ואת טענותיהם הכספיות שלא אומתו. ערכאת הערעור הכירה בצורך לאזן בין הגישה לצדק לבין זכויות המשיב וסברה כי הערבות המקורית מופרזת. בהתחשב באמצעיהם המוגבלים של המערערים ובנסיבות המשפחתיות המשותפות, הפחית בית המשפט את סכום הערבות לסך של 35,000 ₪, ואיפשר את הערעור באופן חלקי לטובת המערערים מבלי להטיל הוצאות נוספות. החלטה זו הדגישה את חשיבותו של שיקול דעת שיפוטי זהיר בהחלת תקנות פרוצדורליות שיבטיחו גישה הוגנת להליכים משפטיים.