רע"א 8401/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת רשלנות רפואית שהגישו קטין עם נכות רפואית קשה והוריו. לטענתם, טיפול רשלני מצד המשיבים גרם לדיספלסיה חמורה של הילד. במהלך המשפט הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות ותצהירי עדויות עקרוניות של רופאים שטיפלו באם במהלך הריונה. המבקשים ביקשו למחוק חלקים מהתצהירים, בטענה כי הם מהווים עדות הסבר או עדות מומחה, דבר שאינו קביל בתצהירי עדים מרכזיים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הבקשות, תוך שהוא שומר על זכותם של הרופאים להסביר את מעשיהם ואת פסקי הדין העומדים בבסיס החלטותיהם הרפואיות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של תצהיר העד העיקרי הוא לספק הקשר לחוות הדעת של המומחים שהוגשו, וכי יש לאפשר לעד-רופא להסביר את מעשיו והחלטותיו. דבר זה, טען בית המשפט, חיוני לשיקולי בית המשפט בסבירות מסקנותיו של הרופא. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך הערעור נדחה בשל החפיפה הבלתי נמנעת בין הידע המומחה של הנתבע-הרופא לבין מעשיהם בתקופה הרלוונטית. פסק הדין הכיר בצורך לאזן בין זכויותיהם של תובעים ונתבעים במקרים כאלה, ואישר כי על בתי המשפט לשקול את ההקשר שבו ניתנים תצהירי עדים מרכזיים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ונפסקו למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.