ע"א 384/88

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקשה המערערת למחוק את שמו של בעלה מפנקס הבעלות בדירה, בטענה לתנאי סיום בהסכם המתנה ביניהם. היא העניקה לו במתנה מחצית מדירה שניתנה לה במקור על ידי הוריה, אך טענה כי המתנה צריכה לחזור בה בשל התמוטטות נישואיהם והגשת הגירושין שלו. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה, ובית המשפט העליון אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את אי ביטולן של מתנות שהושלמו בהיעדר תנאים מפורשים. בית המשפט קבע כי לא התקיים תנאי מכללא שיבטל מתנה כזו עם פירוק הנישואין. הוא הדגיש כי יחסי ממון ומתנות בין בני זוג אינם נופלים תחת "ענייני נישואין" שבסמכותם של בתי הדין הרבניים, וציין את בסיסם בהסכמה הדדית, ולא במצב משפחתי. הכוונה המשוערת מאחורי חלוקת הנכסים במהלך הנישואין לא חלה על התנאים בהחזרת מתנות לאחור. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה בדבר הכתובה כתנאי מפורש, והצביע על אי הכללתה בטענה המקורית. חרף טענת המערערת כי המתנה ניתנה תחת לחץ או ציפייה להדדיות, בית הדין לא מצא עילה לביטול הזכויות הרכושיות הנוכחיות, גם אם מעשיו של בעלה הובילו לפירוק הנישואין. משכך, עמד בית המשפט על זכויותיו הרכושיות של המשיב, והדגיש כי פגם בענייני נישואין אינו משפיע על הזכאות לנכסים משותפים או מתנה. הערעור נדחה, תוך שהוא מקיים את ההסכם הראשוני ומורה למערערת לשאת בהוצאות משפט.