עפ"ת 53515-08-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא זיכויו של משיב שהואשם בנהיגה באופנוע מעל המהירות המותרת. בעל האופנוע, שהיה גם המשיב, טען כי אדם אחר נהג באופנוע בעת ביצוע העבירה ולכן לא ניתן למצות עמו את הדין. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב וזיכה אותו, בהתחשב בתמימותו של הבעלים בהשאלת אופנועו לאדם זר שביקש לרכוש אותו, על סמך המלצת מכר. הבעלים הגיש גם תצהיר של הנהג לכאורה, אך מכיוון שאדם זה לא התייצב בבית המשפט לחקירה נגדית, התצהיר לא התקבל כראיה לתוכנו. התביעה ערערה על פסק דין זה וטענה כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק הדין. ערכאת הערעור קבעה, כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, לרבות הערכתו את מהימנותו של הבעלים, שכן הם התבססו על התרשמותם הישירה של העדים ואין יסוד להניח כי שגה בית המשפט בעליל בהערכתו את חומר הראיות. מאחר שהבעלים הצליח להפריך את חזקת אשמתו לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, הערעור נדחה, ופסק הדין על כנו.