תמ"ש 19532-11-22

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית למקרים של סרבנות גט בישראל, אשר יכולה להקים עילת תביעה נזיקית בעוולה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה. בית המשפט מכיר במורכבותן של תביעות מסוג זה, המצטלבות עם הדין הדתי והאזרחי, ומתווה בפסיקה שלוש גישות: גישה מחמירה, גישת ביניים וגישה ליברלית, הנבדלות זו מזו בדרישותיהן לביסוס עילה נזיקית. במקרה ספציפי זה, השופטת לא מצאה ראיות מספיקות להוכיח כי הנתבע סירב לקבל את הגט או הפר חובת זהירות כלשהי כלפי התובע. תחת זאת, שוכנעה השופטת כי הנתבעת פעלה באופן סביר כדי להגן על זכויותיה הרכושיות ועל זכויות ילדיה הקטינים, והצדיקה את בקשתה להותיר צו עיכוב יציאה מן הארץ גם לאחר הגירושין. יתר על כן, היעדר החלטה של בית הדין הרבני המחייב את הגט, כמו גם התנהלותו של התובע עצמו, לא תמכו בטענת סרבנות הגט. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת היא זו שמנעה את סידור הגט וגרמה לעיכוב מיותר, ולכן תביעת הנזיקין נדחתה. לאור התוצאה, בית המשפט לא התייחס לסוגיית הפיצויים ובחר שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים.