ע"א 498/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לפרשנות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והאם תאונה שאירעה בעת פריקת מטען ממשאית מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי אכן ניתן לסווג את התאונה ככזו. ראשית, בית המשפט הסביר כי המונח "שימוש" ברכב מנועי בחוק אינו מוגבל למעשה הנהיגה אלא משתרע על מצבים בהם הרכב עומד, לרבות תהליך העמסה ופריקה של מטענים. הסיבה לכך היא שמטרתה של משאית היא לשאת מטענים, ותהליכים אלה הם חלק בלתי נפרד מתפקידה. שנית, בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין השימוש במשאית לבין התאונה. השימוש ברכב חייב להיות גורם ממשי וישיר לתאונה, ובמקרה זה, תהליך הפריקה לא היה רק גורם תורם אלא הגורם בפועל לנפילתו של התובע ולפציעותיו לאחר מכן. לפיכך, נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וההחלטה לדחות את התביעה נגד המעסיק התקבלה. המדינה חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 7,500 שקל, הקשורות לחוק פסיקת ריבית והצמדה.