תפ"ח 50126-07-12

תקציר

השופט פותח בהערכת מהימנות המתלונן והנאשם. הוא מציין כי עדותה של המתלוננת בחקירה העיקרית הייתה מפורטת ואמינה, אך מהימנותה נפגעה במהלך החקירה הנגדית, אותה ביקשה להפסיק. לעומת זאת, עדותו של הנאשם הותירה רושם אמין, המעיד על חפותו. השופט מדגיש את משמעות העובדה שעדותו של הנאשם לא הושלמה, ומגביל את יכולתה של ההגנה להתעמת עם המתלונן בסוגיות מרכזיות. כמו כן, הוא מצביע על סתירות בעדותה של המתלוננת, ובפרט הימנעותה מלהזכיר את התקיפות המיניות לכאורה בפני אנשי מקצוע בפנימיית בן שמן, בה הייתה תלמידה בעת התקיפה, ואת הדיווחים החיוביים על מצבה הנפשי והחברתי באותה תקופה. כמו כן, השופטת דנה באירוע בו המתלוננת הודתה לכאורה בפני אמה כי ההאשמות נגד הנאשם היו שקריות. השופט מציין כי גרסת האם לאירוע זה מתיישבת עם עדותו של הנאשם ולא עם עדותה של המתלוננת. הודאה זו, לצד המשך הקשר בין המתלוננת, משפחתה והנאשם לאחר התקיפות הנטענות, מעלה ספקות משמעותיים באשר לאמינותה של המתלוננת. השופט מתייחס גם להלך רוחו של המתלונן, וקובע כי הראיות אינן תומכות במידה מספקת בטענה בדבר מצב נפשי חמור במהלך התקיפות או תוצאותיהן. הבדלים מהותיים בין עדותה של המתלוננת לבין עדויותיהן של עובדות הפנימייה מטילים ספק נוסף באמינותה. השופט בוחן גם את הסברו של הנאשם לתלונה, ומוצא כי סביר להניח שהמתלוננת ואמה הונעו מנקמה או מרצון לעונש בשל התרחקותו מהן, במיוחד נוכח בעיותיה הנפשיות והרגשיות של האם. באשר להתנהגותו של הנאשם במהלך החקירה, מציינת השופטת כי בעוד שהנאשם היה מודע לטענות וניסה להרחיק עצמו מהמשפחה, המשפחה היא זו שיזמה קשר נוסף. השופט בוחן את טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה, וקובע כי אף שהיה מקום לנהל חקירות מסוימות, הן לא פגעו ביכולתה של ההגנה להציג את טענותיה. בסופו של דבר, השופט מגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר בעבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין. עם זאת, השופט קובע כי הנאשם אשם בעבירת ההדחה במהלך החקירה, שכן הודעת ה-SMS ששלח לחבר אמה של המתלוננת יכולה להתפרש רק כניסיון להשפיע על דבריה. השופטים זיכו את הנאשם מעבירות המין מחמת הספק הסביר והרשיעו אותו בהדחה במהלך החקירה. הם מבטלים את ההגבלות על הנאשם, מלבד אלה הקשורות לגירוש וכניסה לרמלה, לאור הזיכוי מאשמת עבירות מין. הטיעונים לעונש נדחים למועד מאוחר יותר.