בש"א 151/08

תקציר

המבקש ביקש לדחות על הסף את הודעת הערעור של המשיב, שהוגשה ארבעה ימים לאחר המועד האחרון. המבקש טען כי פסק הדין נשלח בפקס לבא כוח המשיב ביום 9.1.2008, כלומר המועד האחרון להגשת ערעור היה 10.2.2008. המשיב טען כי פסק הדין הוגש להם רק ביום 14.1.2008 וכי הערעור שהוגש ביום 13.2.2008 הוגש אפוא במועד. המשיב הוסיף וטען, כי נמסר לבא כוח המבקש על כוונתו לערער ביום 10.2.2008, וכי הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. בית המשפט עמד על המתח שבין "כלל ההמצאה" לבין "כלל הידע". הראשון מתייחס למועד מסירת פסק הדין הפורמלי, ואילו האחרון מסתמך על ידיעתו של בעל הדין על פסק הדין, ובלבד שהוא מלא וברור. בית המשפט העדיף את הגישה המגבילה, הדורשת נסיבות חריגות של השתק או חוסר תום לב כדי לסטות מכלל ההמצאה. מאחר שידיעת המשיב על פסק הדין ביום 9.1.2008 לא עלתה כדי חוסר תום לב או שיהוי בלתי סביר, נדון הערעור במועד בחישוב מיום מתן פסק הדין הרשמי ביום 14.1.2008. לחילופין, מצא בית המשפט כי גם אם חל כלל הידיעה, הרי שמודעותו של המבקש לכוונת המשיב לערער ביום 10.2.2008 מצדיקה את הארכת המועד. הבקשה לסילוק על הסף נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב 1,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.