ת"א 61680-02-18

תקציר

התובעת והנתבעים חתמו על מזכר הבנות להשכרת גגות הלולים של הנתבעים לתובעת לצורך התקנת מערכות סולאריות. התובע תבע את הנתבעים על כך שלא קיימו בתום לב את סיום העסקה. הנתבעים טענו כי התובע לא מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם וכי הם פעלו בשם חברי הקבוצה ולכן אינם נושאים באחריות אישית. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן פעלו בחוסר תום לב והפרו את ההסכם. טענת הנתבעים כי התובע לא מילא את התחייבויותיו נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי התובע עשה כל שביכולתו לקיים את סיום העסקה. גם טענת הנתבעים כי הם אינם נושאים באחריות אישית נדחתה מאחר שבית המשפט קבע כי הם שלטו בתהליך קבלת ההחלטות והם אלה שהחליטו שלא לשתף פעולה עם התובע. לכן, הם היו אחראים אישית לפריצה ופעלו מחוץ לתחום סמכותם כנציגי הקבוצה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הוכיחו כי תביעת התובעת התיישנה וכי השיהוי בהגשת התביעה אינו מצדיק את דחייתה אלא יובא בחשבון בעת חישוב הנזקים. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, מצא בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים אך רק ביחס לתקנה משנת 2010, שכן לא ניתן היה לצפות את התקנה משנת 2018 בעת ההפרה. בית המשפט חישב את אובדן הרווחים כ-595,599 שקל לכל מערכת וניכה 30% בשל הסיכון שהמערכות לא הותקנו. כתוצאה מכך נפסקו לתובע פיצויים בסך 416,919 ₪ מכל אחד מהנתבעים בנפרד בגין אי התקנת מערכת אחת בכל גג. סכום זה היה אמור להיות משולם בריבית מיום התביעה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט, שהסתכמו במחצית מאגרת בית המשפט בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.