דנג"צ 2551/24

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהוגשה לביטול צו הריסה לדירה במזרח ירושלים שדייריה ביצעו פיגוע. המבקשים, שהם בני משפחה המתגוררים בדירה, טענו כי צו ההריסה אינו חוקי שכן הפיגוע לא הוביל לאובדן חיים וכי הוא אינו מידתי שכן הוא ישפיע גם על תושבי קבע אחרים בישראל שלא היו מעורבים בפיגוע. עוד טענו כי הצו לא נבדק כראוי ויגרום נזק משמעותי לדירות סמוכות. המשיבים, לעומת זאת, הדגישו את הצורך בהרתעה במקרים כאלה ואת המציאות הקשה שעמה מתמודדת מדינת ישראל, המצדיקה את השימוש בתקנה 119. בית המשפט, בדעת רוב, פסק לטובת המשיבים וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטתם. השופטים הדגישו את הצורך ביצירת הרתעה אמיתית מפני הטרור ואת חומרת הפיגוע, שכוון נגד תחנת משטרה ופצע שוטר באורח אנוש. עוד ציינו כי שיטת ההריסה שנבחרה היא מידתית וכי צעדים מתונים יותר לא ישיגו את ההרתעה הנדרשת. עם זאת, השופטים הכירו בקושי של המקרה ובעובדה שלא מדובר באירוע בודד המחייב בדיקה רצינית ואחראית. השופט י' עמית סבר בדעת מיעוט כי יש להוציא צו על תנאי, תוך שהוא מצטט מקרה קודם (עניין חגאזי) בו בית המשפט נתן צו מותנה והמשיבים בחרו בסופו של דבר באמצעי מתון יותר. עמית סבר כי המקרה הנוכחי מעלה שאלות דומות וראוי לבדיקה נוספת על ידי הרשויות המוסמכות. לאחר מכן ביקשו המבקשים לקיים דיון נוסף, אך נדחה על ידי בית המשפט. השופט הדגיש כי פסק הדין לא יצר תקדים חדש בניגוד לפסקי דין קודמים וכי השימוש בתקנה 119 בעקבות פיגועים ללא אבדות בנפש הוכר במקרים קודמים, גם אם לעתים רחוקות. עוד ציינה השופטת כי פסק הדין התמקד בנסיבות הפרטניות של המקרה ולא התכוון לקבוע כלל חדש ומפורש. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, וניתנו שבעה ימים נוספים לפינוי המבקשים והתארגנותם.