סע"ש 13210-10-19

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה בין עובד למעביד. העובד טען כי לא שולמו לו עבור כל שעות עבודתו, כולל שעות נוספות, וכי המעסיק לא סיפק לו תלושי שכר, לא דיווח עליו לרשויות ולא ביצע את ההפקדות הנדרשות עבור זכויותיו הסוציאליות. מנגד, המעסיק טען כי העובד יזם את מתכונת ההעסקה הלא שגרתית, שכללה קבלת שכרו במזומן ללא כל דיווח או תלושים, כדי ליהנות מיתרונות סוציאליים ולנהל הליכים משפטיים מקבילים. השופטים פסקו לטובת העובד, וקבעו כי על המעסיק לפצות את העובד בגין שעות העבודה שלא שולמו לו, לרבות שעות נוספות, יום עבודה במנוחה ותנאים סוציאליים כגון פיצוי בגין היעדר הפקדות לקרן פנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה ודמי חגים. השופטים גם הורו למעסיק לשלם פיצוי סף נמוך של 3,000 שקל בגין אי הנפקת תלושי שכר, תוך הדגשת חומרת המחדל והשלכותיו השליליות. בנוסף, דחו השופטים את בקשת העובד להרים את המסך בין המעסיק לנתבע אחר, תוך שמירה על אישיותם המשפטית הנפרדת. כתוצאה מכך, המעסיק נדרש לשלם לעובד את הסכומים האמורים, בעוד שהעובד נדרש לשאת בהוצאות המשפט של המעסיק, בסך 10,000 ₪, ורף נמוך של שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. השופטים סיכמו בקביעת תקופת ערעור של 30 יום, שלאחריה ייכנס פסק הדין לתוקף, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה אם המעסיק לא יעמוד בלוח הזמנים הנתון.