ת"א 66222-05-22

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת על כך שלא השיגה את האישורים הנדרשים לכניסת הנתבעת לשותפות כפי שהוסכם בחוזה שנחתם ביום 22.9.2010. התובע טען כי הפרה זו היא יסודית והפעיל את סעד סעיף 12 בחוזה, המאפשר לתובע לרכוש את זכויות הנתבע בשותפות תמורת 135,000$ במקרה של הפרה יסודית. הנתבע טען כי התביעה התיישנה מאחר שחלפו למעלה מ-12 שנים מאז נחתם ההסכם. בית המשפט הסכים כי התביעה התיישנה. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות מאחר וההפרה נמשכת. השופט בחר שלא להכריע בעניין זה אלא הסתמך על טיעונים אחרים. עוד טען התובע כי הנתבע לא פעל בתום לב, התרשל ופגע בהעברת הזכויות במקרקעין – התובע חזר בו מטענות אלה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הפרה את החוזה באופן מהותי. האמירה בחוזה על חידוש מאמצי הנתבעת להשיג את האישורים הנדרשים לא הייתה תנאי להסכם, אלא חובת השתדלות. גם אם היה מדובר בתנאי, הוא לא היה נחשב מהותי – אדם סביר עדיין היה מתקשר בחוזה גם בידיעה שלא הושגו האישורים. מאחר שלא הייתה הפרה יסודית, התובע לא יכול היה להפעיל את הסעד שבסעיף 12. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא רכשה את הזכות לרכוש את חלקו של הנתבע בשותפות משותף אחר, שכן זכות זו הייתה אישית ואינה ניתנת להעברה. גם טענת התובעת כי הנתבעת פעלה שלא בצדק נדחתה, שכן הן האישורים המיניסטריאליים הנטענים והן נזקי הרכוש לא הוכחו. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה משני הצדדים ולא הורתה לנתבעת למכור את זכויותיה בשותפות לתובע. תחת זאת, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.