ת"א 35921-04-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף. המבקשים טענו כי למשיבים לא קמה עילת תביעה עצמאית, והיה עליהם להגיש תביעה נגזרת בשם החברה. בית המשפט מצא כי טענת המשיבים אינה מקרה טיפוסי בו עיקר הנזק נגרם לחברה, שכן נראה כי הנזק נגרם ישירות לבעלי המניות והותיר אותם עם חברה מדולדלת. בנוסף, העובדה שהחברה פורקה לא הפריעה לבעל המניות להגיש תביעה אישית. עוד טענו המבקשים, כי לאחת המשיבות, בהיותה חברה זרה, אין זכות להגיש תביעה בישראל. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מכיר בתוקפה המשפטי של פעילות החברה, ובכך מאפשר לה לנקוט בהליכים משפטיים. בית המשפט דחה גם טענות בקובעו כי למשיבים לא הייתה זכות לתבוע בשם החברה וכי המקום הראוי לטענותיהם היה צריך להיות במסגרת הליך פירוק החברה. השופט הגיע למסקנה כי יש להתייחס לטענות המשיבים בדבר נזקי גוף שנגרמו למבקשים בתביעה אישית, מבלי לערב את החברה המפורקת. לבסוף, נדחתה גם טענת המבקשים בדבר מתן חשבונות כסעד העיקרי המבוקש כנגד חלק מהמבקשים, שכן בית המשפט מצא כי אינו יכול לקבוע בשלב זה את סיכויי הצלחת התביעה. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למשיבים 2,000 ₪ כל אחד בתוך 30 יום.