ע"פ 7493/12

תקציר

השופט דנציגר דחה את ערעורי הצדדים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על עדותה של סופיה, שאותה מצא אמינה, בעוד שעדותו של המערער נחשבה בלתי אמינה. מאחר שלבית המשפט המחוזי היה יתרון בהערכה ישירה של מהימנות העדים, ערכאת הערעור מיעטה להתערב בהחלטות מסוג זה. טענות המערער בדבר סתירות בגרסתה של סופיה לא היו משכנעות דיין כדי להצדיק התערבות, מה גם שבית המשפט המחוזי כבר התייחס אליהן ונימק אותן באופן משביע רצון. גם טענת לשון הרע לא הוכחה, והמערער לא הביא ראיות לקשר זוגי או מניע כלשהו לשקר של סופיה. באשר לטענה כי סופיה לא הייתה עדה לשוד, הדגיש השופט דנציגר כי די בעדותה, המגובה בראיות אחרות, כדי להרשיע את המערער, במיוחד נוכח הערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי. השופט הסכים גם עם גזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בכך שהוא מתון בהתחשב בחומרת העבירה. השופט דנציגר הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעורים, החלטה שעליה הסכימו השופט פוגלמן והשופטת ברק-ארז.