ע"א 219/76

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה למערער, בעל מניות ודירקטור בחברה פרטית, לפרוע הלוואה שקיבלה החברה מבנק. המערער טען, כי יש לפטור אותו מאחריותו כערב משום שהבנק לא רשם משכנתא על נכס החברה כבטוחה להלוואה אצל רשם החברות, כנדרש בחוק. כישלון זה גרם לכך שהבנק לא יכול היה לתבוע את המשכנתא במהלך פירוק החברה. הבנק טען כי באחריות המערערת לוודא את רישום המשכנתא וכי סעיף בהסכם הערבות פוטר את הבנק מכל תוצאה מסוג זה. בית המשפט העליון קבע, כי בעוד הבנק היה אחראי לרישום המשכנתא והפר את התחייבויותיו כלפי המערערת כערב, תניית הפטור בהסכם הערבות תקפה. הסעיף לא בוטל מטעמים של תקנת הציבור או משום שהיה חלק מחוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט פירש את הסעיף כאמצעי זהירות סביר לבנק ולא כניסיון לנצל את המערער. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הבנק לא גרם ברשלנות לפקיעת הערבות וכי המערער היה אחראי לרישום המשכנתא כדירקטור בחברה הלווה. לפיכך, הערעור נדחה. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הבנק אך אישר כי סעיף הפטור מגן על הבנק מפני תוצאות רשלנותו במקרה זה. כל אחד מהשופטים הסכים כי יש לדחות את הערעור, אך מטעמים שונים. השופטים שמגר וויתקון סברו כי חוק החוזים האחידים חל וכי תניית הפטור תקפה, ואילו מ"מ הנשיא לנדוי חלק עליו וקבע כי אין מדובר בקיפוח לקוחות.