עמ"ה 1222/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולתו של סעיף 64א(א) לפקודת מס הכנסה טרם תיקונו בשנת 2002, ובפרט לגבי הפסדים שנגרמו לחברה משפחתית לפני "תקופת ההטבה". הנישום המייצג, שהכנסותיו והפסדי החברה המשפחתית נחשבים לשלו, ביקש לקזז את ההפסדים הללו לפני ההטבה כנגד הכנסותיו. בית המשפט בחן את הפרשנות הלשונית והתכליתית של החוקים הרלוונטיים, בהתחשב בפסקי דין קודמים ובתכלית החקיקה. נקבע כי נקודת המוצא לפרשנות היא לשון החוק, והתכלית היא לקבוע את הפרשנות הלשונית הנכונה. בית המשפט דן במהות העברת ההפסדים ובהשפעה על נכסי החברה, וקבע כי מתן אפשרות לנישום לקזז הפסדים שנצברו לפני תקופת ההטבה יקטין את נכסי החברה ועלול להשפיע על נושיה. לפיכך אימץ בית המשפט פרשנות המגבילה את תקופת ההטבה לתקופה הקבועה בחוק, ואינה מתירה לנישום לנצל הפסדים קודם לתקופה זו. כמו כן, החשש מתכנוני מס טופל, וצוין כי לרשויות המס יש כלים למנוע זאת. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות.