ב"ש 1485/06

תקציר

נגד המשיב הוגש כתב אישום בין היתר בגין עבירת רצח והחזקת נשק שלא כדין. באישום העיקרי נטען כי המשיב הגיע לבית ארוסתו לשעבר בכוונה להרוג אותה, ובסופו של דבר הרג את אמה במקום. האישום השני מתייחס לאירוע בו ירה המשיב לעבר ביתו של אדם אחר. בא כוח המשיב טען כי הודאותיו של המשיב נגבו באמצעים פסולים ולכן אין לקביל אותן כראיה, וכי הראיות שהוצגו אינן מבססות סיכוי סביר להרשעה ברצח, שכן לא ניתן לייחס למשיב את הכוונה הנדרשת לרצח. עם זאת, השופט קבע אחרת, וסבר כי ההודאות ניתנו מרצונו החופשי וכי התיאורים המפורטים של האירועים שמסר המשיב בעדויותיו, העולים בקנה אחד גם עם ראיות אחרות, תומכים בכך. עוד הדגישה השופטת כי תוצאות בדיקת הפוליגרף שהגישה ההגנה, אשר זיכתה לכאורה את המשיב, אינן ראיות קבילות ולכן לא ניתן להתחשב בהן. יתרה מכך, השופט הסביר כי הכוונה לפגוע בארוסה הייתה ברורה וכי הירי עצמו מצביע על חזקת התוצאות הטבעיות של מעשה כזה. השופט הגיע למסקנה כי קיימת סבירות סבירה להרשיע את המשיב בשני האישומים וכי העבירות חמורות דיין כדי להצדיק מעצר. גם אם נשקלה חלופת מעצר, עדיין מסוכנותו של המשיב, כפי שמעידה התנהגותו האובססיבית ועברו הפלילי, הייתה מחייבת את מעצרו. לפיכך הורה השופט על מעצרו של המשיב עד תום המשפט. החלטה זו התקבלה מתוך הנחה שהעדויות ייקבעו כקבילות, והשאירה את ההחלטה הסופית בעניין זה להרכב שדן בתיק העיקרי.