ת"א 62662-05-20

תקציר

התובע, בעל דירה, ביקש לפנות דיירים מוגנים (נתבעים 1 ו-2) ולקבל חזקה בנכס, בצירוף תשלומי דמי שכירות הולמים מנתבעים 3 ו-4, שהתגוררו בדירה. התובעת טענה כי הנתבעים 1 ו-2 נטשו את הנכס והעבירו את החזקה לנתבעים 3 ו-4 בניגוד להסכם השכירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענות אלה. לגופו של עניין, עדות השמיעה של החוקר בדבר נטישתו הנטענת של נאשם 1 לא הייתה מהימנה, ולא הובאו ראיות להפרה כלשהי של הסכם השכירות על ידי הנתבע 1. זאת ועוד, הנתבעים מסרו עדות מהימנה לפיה בעל הדירה הקודם הסכים למגוריו של נאשם 3 בדירה. מאחר שהנתבע 3 התגורר בדירה מלידתו והנתבע 4 הצטרף למשפחה לאחר נישואיהם, פסק בית המשפט כנגד תביעת התובעת לפינויים ולתשלום דמי שימוש גבוהים יותר. עוד ציין בית המשפט כי התובעת רכשה את הנכס כשהיא מודעת לדיירות המוגנת ולא ביררה את זהות הדיירים טרם הרכישה. בנוסף, נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות של נאשם 1, לרבות מצבו המשפחתי המורכב והיעדר פיגור בשכר דירה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעתו של התובע והורה לו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין.