ע"פ 3273/93

תקציר

המערער בתיק זה הורשע בשורה של עבירות מין שבוצעו בבתו הקטינה, לרבות אונס, מעשה סדום ותקיפה מינית המתפרשים על פני תקופה של כעשר שנים. העבירות שבהן הורשע אירעו בין אוקטובר 1989 לאוקטובר 1992. המערער ערער על פסק דין זה, בתחילה טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בחלק מהעבירות כפאנל, אך חזר בו מטענה זו בשל פסק דין שניתן לאחרונה במקרה דומה. עוד טען כי כתב האישום אינו מפורט דיו, מה שמקשה עליו להתגונן. עם זאת, בית המשפט מצא כי תיאור המעשים בכתב האישום והתקופה שבה בוצעו מספיקים לפי חוק סדר הדין הפלילי. עיקר הערעור התמקד בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, ובפרט במהימנות עדותה של המתלוננת, שבית המשפט מצא אותה משכנעת ואמיתית. פרקליטו של המערער ניסה להטיל דופי בעדותה של המתלוננת, אך ערכאת הערעור מצאה את קביעת המהימנות של הערכאה הנמוכה סבירה וסירבה להתערב. ערכאת הערעור הדגישה כי הערכות מהימנות נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ואין להתערב בהן רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. עדותה של המתלוננת נתמכה גם בראיות נוספות, לרבות מצבה הנפשי, יחסו המועדף של האב כלפיה וניסיונותיו להפריע להתערבות המטפלת. ככלל, הסכימה ערכאת הערעור עם פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר ודחתה את הערעור, דבר שהביא לדחיית הרשעתו של המערער ולעונש של שתים עשרה שנות מאסר.