עת"מ 152/08

תקציר

העותר ביקש לבטל תכנית מחשש שייפגע ממנה. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא הגיש אותה במועד. הם ציינו כי העותר היה מודע לאישור התכנית בשנת 2003, אך הגיש את העתירה רק בשנת 2008, דבר המהווה שיהוי מיותר. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי העותר ידע על התכנית במשך שנים ולא נקט כל פעולה עד כה. זאת ועוד, העותר נמנע מלגלות עובדות חשובות לבית המשפט, בידיים לא נקיות, דבר שלבדו מצדיק את דחיית העתירה. עם זאת, בית המשפט בחן גם את העתירה לגופה ומצא כי עיקר תלונתה של העותרת נגעה לכביש גישה שבוטל בתכנית. עם זאת, בית המשפט מצא כי במגרש של העותרת קיים כביש גישה ציבורי וטענותיה בדבר ביטול הכביש אינן תקפות. העותר טען גם לפגמים נוספים בהליך אישור התוכנית, לרבות פגמים בפרסום, ניגוד עניינים וחוסר סבירות, שבית המשפט מצא כי אינם מבוססים. בית המשפט הדגיש כי הפגמים בהליך הפרסום הם פרוצדורליים ומינוריים באופיים ואינם מצדיקים את ביטול התכנית, במיוחד לאור התנהלות העותר, חוסר הניקיון והפגיעה שתיגרם למשיבים, ובפרט למשיב 4, אשר השקיע למעלה ממיליון ₪ במקרקעין הכלולים בתכנית. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים 5,000 ש"ח הוצאות משפט.