ע"א 3472/06

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שדחה תביעה להכרה בזכות לפי חוק הנכות, בעניין מחלת הסוכרת ממנה סבל המערער כתוצאה מפגיעה שנגרמה לו במהלך פעילות מבצעית. המערער עבר מספר ניתוחים בעקבות הפציעה והוכר בגין ליקויים שונים שנבעו מכך בשיעור נכות של 59%. המערער ביסס את טענתו על חוות דעת של מומחה לרפואה פנימית שקבע כי לחץ פיזי ונפשי חמור עלול לגרום להתפרצות מחלת הסוכרת, ולחץ כזה שחווה המערער מצביע על הסתברות גבוהה לקשר סיבתי בין הלחץ לבין הסוכרת. המשיב הסתמך על מומחה לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה שטען כי מחלת הסוכרת של המערערת נובעת מנטייה תורשתית, ואף כי ייתכן שיש קשר בין האירוע הניתוחי לבין עלייה זמנית ברמות הסוכר בדם, האירוע לא תרם להתפתחות הסוכרת. הוועדה קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב ודחתה את הערר. המערער טען כי היה על הוועדה להגיע למסקנה משפטית שונה על סמך העובדות. בית המשפט הסכים עם המערער וקבע כי הראיות תומכות בקשר סיבתי בין פציעתו של המערער במהלך השירות לבין מחלת הסוכרת מסוג 2 שלו, במיוחד נוכח אופייה הטראומטי של הפגיעה והניתוחים שבאו בעקבותיה. בנוסף, שני מקרים ספורדיים של רמות סוכר גבוהות בדם לפני האירוע לא גרעו מקיומו של קשר סיבתי מלא. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, דחה את פסק דינה של הוועדה והורה להכיר בקשר סיבתי של החמרה בין שירותו הצבאי של המערער לבין סוכרת מסוג 2 בשיעור של 50%. כן חויב המשיב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המערער.