ת"א 2684-09-12

תקציר

בפסק דין זה דנה השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה של הנתבעת (המבקשת) בתביעת הפרת חוזה שהגישו שתי חברות (המשיבות 1 ו-2) ובעלי מניותיהן (המשיבים 3 עד 5), המבקשת לחייב את התובעים להפקיד ערבות בסך מיליון ₪ לפחות לכיסוי הוצאות הנתבע במקרה של דחיית התביעה. השופטת פתחה בסיכום העובדות: הסכסוך נבע מהסכם בנקאי שנועד להציל חברה, קונספט, שנקלעה למצוקה כלכלית. המשיבים הזרימו לקונספט 20 מיליון שקל, אך טענו כי המבקשת ובנק לאומי הפרו את התחייבויותיהם על פי ההסכם וגרמו להן נזקים משמעותיים. המבקש ביקש לחייב את המשיבים בערבות, בטענה כי המשיבים 1 ו-2 מכרו את נכסיהם ואין להם עסק תפעולי, דבר המעלה חשש ליכולתם לשלם את הוצאות המבקש אם התביעה תיכשל. לאחר מכן פירט השופט את הוראות הדין הרלוונטיות, לרבות תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 353א לחוק החברות, המאפשרים לבתי המשפט להורות לתובעים לספק ביטחון להוצאות הנתבעים. השופטת הדגישה כי דרישת ערבות היא הנורמה, בעוד שפטור תובעים מחובה זו הוא היוצא מן הכלל. הנטל הוא על התובעים לשכנע את בית המשפט שהם נופלים בגדר החריגים. השופטת קבעה כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר ליכולותיהם הכלכליות, שכן לא הציגו כל ראיה משכנעת מעבר להודעת המשיבים 4 ו-5 – שהוגשה באיחור וללא מסמכים תומכים. בנוסף, ההודעה לא התייחסה למצבו הכספי של המשיב 3. עוד ציינה השופטת כי המשיבים לא הוכיחו סיכויים טובים לתביעתם ולא הוכיחו כי בקשת הערבות נעשתה בחוסר תום לב. לאחר שהגיע למסקנה כי המשיבים לא עמדו בחריגים, עבר השופט לקבוע את גובה הערבות. השופט מצא כי הסכום המבוקש של המבקש מופרז ובמקום זאת קבע את הערבות על 450,000 שקל, שתופקד בתוך 20 יום. אם המשיבים לא יעשו כן, התביעה תידחה. לבסוף הורה השופט למשיבים לשלם את הוצאות הבקשה של המבקש, שנקבעו בסך 7,500 ₪. ההחלטה הועברה לצדדים, והשופטת הגיעה למסקנה כי פסק דינה ניתן בהיעדר כל מצג מצד הצדדים.