מ"ת 62854-10-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים העולים ממנה, בהתבסס על חומר התיק בלבד: **הקדמה – הדרישה המשפטית למעצר עד תום ההליכים:** ההחלטה עוסקת בבקשה להורות על מעצרו של המשיב, בנימין בינו פינטו, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עבירות המיוחסות לו הן קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. כדי להיעתר לבקשה כזו, על בית המשפט לבחון שני תנאים מצטברים: 1. **קיומה של תשתית ראייתית לכאורה:** קרי, האם קיים סיכוי סביר שחומר החקירה, לאחר עיבודו במשפט, יוביל להרשעת הנאשם. רמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה אינה "מעל לכל ספק סביר" אלא בחינת "כוח ההוכחה הפוטנציאלי" של הראיות. 2. **קיומה של עילת מעצר:** במקרה זה, עילת המעצר הסטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)) נטענה, המבוססת על מסוכנות הנאשם. **ניתוח הראיות לכאורה – העדויות המרכזיות והסתירות:** **א. השיחה המוקלטת בין עד המדינה (הסוכן) לדני אלקבץ:** * **טענת התביעה:** השיחה מיום 20.9.15 מהווה ראיה מרכזית. נטען כי דני מאשר בה את קבלת האקדח מהמשיב ("יש אחד שהבאתי מבינו") ואף מציין כי ל"בינו יש סחורה". התביעה טוענת כי מדובר בשיחה אותנטית, ודבריו של דני אינם "התרברבות" כטענת ההגנה, במיוחד לאור אזכורו של המשיב באופן ספציפי. * **טענת ההגנה:** דני, הדובר בשיחה, אישר את זיהויו אך טען כי "התרברב" ודיבר שטויות. הוא שמר על זכות השתיקה לגבי פרטי הדברים. ההגנה מדגישה את היעדר פרטים מזהים נוספים מעבר לשם "בינו", ואת היותו של דני "מתרברב" באופן כללי. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט נוטה לקבל את עמדת התביעה. הוא התרשם כי השיחה אותנטית וכי דני אינו "מתרברב". בית המשפט אף מעלה תהייה מדוע דני ינקוב דווקא בשם "בינו" אם היה מתרברב, ולא בשמות של אחרים. ההחלטה אף מציינת את השיחות המוקלטות עם שניר ואזנה, שלומי אקריש וסטיב אקריש, כמחזקות את האותנטיות של השיחה עם דני. **ב. הודעות עד המדינה (הסוכן):** * **טענת התביעה:** הסוכן מסר פרטים עקביים לאורך הודעותיו, הכוללים את מסלול קבלת האקדח, תחילה ללא תחמושת, ובהמשך קבלת המחסנית. התביעה מדגישה את אימות גרסת הסוכן מדבריו של דני בשיחה המוקלטת. * **טענת ההגנה:** ההגנה מצביעה על פערים והבדלים בין הודעות הסוכן. לדוגמה, בשיחה עם חוקריו (לפני הסכם עד מדינה), הוא מתאר קבלת אקדח 7.65, ולאחר מכן אקדח גלוק. כמו כן, טענת הסוכן לגבי בקשת המשיב להחליף את האקדח לא עולה בשיחה המוקלטת עם דני. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט מכיר בכך שהסוכן לא זיהה את המשיב כמספק האקדח אלא לאחר השיחה המוקלטת עם דני. עם זאת, בית המשפט קובע כי "הגרעין הקשה" של גרסת הסוכן עקבי, וכי הפערים שנטענו על ידי הסנגור אינם מכרסמים בגרסה באופן מהותי בשלב זה. הפערים, לשיטת בית המשפט, מקומם להתברר בהליך העיקרי. **ג. מחקרי תקשורת ואיכונים:** * **טענת התביעה:** מחקרי התקשורת מוכיחים לכאורה כי המשיב, דני וסטיב שהו באותה שעה (30.6.15) באזור קריית מלאכי. כמו כן, עולה כי דני וסטיב היו יחד באזור התעשייה באר טוביה וקריית מלאכי. קיימת שיחה בין אסף ביטון למשיב, וכן בין אסף ביטון לדני. * **טענת ההגנה:** ההגנה טוענת כי המשיב, דני וסטיב אכן היו בקריית מלאכי, אך דני וסטיב לא היו יחד וריחקו זה מזה. כמו כן, אין שיחות בין המשיב לדני, סטיב או שלומי ביום 30.6.15. ההגנה מתמקדת בכך שאין קשר טלפוני ישיר בין המשיב לדני אלקבץ במועד האירוע הנטען. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט מקבל את עמדת התביעה בנוגע לאיכונים, וקובע כי המשיב, סטיב ודני "אוכנו" באותם אזורים ובשעות הרלוונטיות. בית המשפט מתייחס גם לשיחות בין המשיב לאסף ביטון, ובין דני לאסף ביטון, כחלק מהמארג הנסיבתי. **ד. תפיסת האמל"ח:** * **עמדת בית המשפט:** העובדה שהאקדח נתפס ביחידת דיור שנשכרה עבור הסוכן מחזקת את הטענה שהאקדח הגיע אליו. **ה. גרסת המשיב:** * **טענת התביעה:** המשיב טען תחילה שאינו מכיר את דני, אך בהמשך הודה בפגישה אקראית אחת בלבד וללא שיחה. טענה זו סותרת את השיחות הטלפוניות בין המשיב לדני מ-9.8.15 ו-10.8.15. שמירת זכות השתיקה על יתר שאלות החוקרים נתפסת כחיזוק לראיות התביעה. * **טענת ההגנה:** המשיב הכחיש בתוקף אספקת אקדחים. לגבי דני, הוא הודה בפגישה אקראית אחת ללא שיחה, אך הכחיש שיחות טלפון. טענת ההתרברבות של דני בשיחה המוקלטת נועדה להסביר את האמור בשיחה. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט קובע כי גרסת המשיב, לפיה אין לו היכרות עם דני למעט פגישה אקראית, עומדת לכאורה בסתירה למחקרי התקשורת. כמו כן, בית המשפט מציין כי שמירת זכות השתיקה, אף שאינה ראיה עצמאית, יכולה לחזק את ראיות התביעה ולמנוע פיזור ערפל לגבי מעורבותו. **עילת המעצר – מסוכנות:** * **טענת התביעה:** נטען כי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב, בצירוף עברו הפלילי הכולל הרשעות בהריגה, אלימות, עבירות נשק ועוד, מעלים חשש למסוכנותו. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט קובע כי המעשים המיוחסים למשיב, ונסיבות ביצועם לכאורה, מקיימים עילת מעצר סטטוטורית. הוא מפרט את עברו הפלילי של המשיב, הכולל 21 הרשעות קודמות (משנת 1984 עד 2010) בעבירות חמורות, ומרצה מספר עונשי מאסר ממושכים. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **ראיות לכאורה במארג נסיבתי (סוג 3):** בית המשפט מיישם את ההלכה הפסוקה, ובפרט את פסק דין "זאדה" ו"ניאמצ'יק", לגבי בחינת ראיות לכאורה, גם כאשר הן מורכבות ממסכת של ראיות נסיבתיות. בית המשפט מדגיש כי בשלב זה אין צורך להכריע לגבי מהימנות העדים, אלא רק לבחון את ה"פוטנציאל הראייתי" ואת הסיכוי הסביר להרשעה. ההחלטה מדרגת את הראיות הנסיבתיות במקרה זה כ"סוג שלישי", בו הראיות עשויות להוביל להרשעה ברמה של סיכוי סביר, בכפוף לעיבודן בהליך המשפטי. 2. **"התרברבות" כטענת הגנה:** בית המשפט דן בטענת ההגנה כי דבריו של דני בשיחה המוקלטת היו בגדר "התרברבות". ההחלטה מספקת נימוקים מדוע בית המשפט אינו מקבל טענה זו, כגון אזכור ספציפי של המשיב, והצפת תהיות לגבי היגיון הטענה. 3. **שתיקה כראיה תומכת:** בית המשפט מבהיר כי שתיקת הנאשם בחקירה, אף שאינה מהווה ראיה עצמאית, יכולה לחזק את ראיות התביעה ולמנוע פיזור ערפל לגבי מעורבותו. הוא מסתמך על הלכות רלוונטיות (כגון "ליבני" ו"מוסיראתי"). 4. **עיקרון האוביקטיביות של המידע:** ההחלטה מראה כיצד בית המשפט מנסה לבחון את הראיות באופן אובייקטיבי, גם כאשר מקורן באותו "עד מדינה". הוא משווה בין הדיווחים השונים (הקלטות, הודעות הסוכן, הודעות דני, מחקרי תקשורת) ומחפש קורלציה ותימוכין הדדיים. 5. **הבחנה בין שלב הראיות לכאורה לשלב ההוכחות:** נקודה מרכזית בהחלטה היא ההפרדה הברורה בין הנדרש בשלב הראיות לכאורה (לצורך מעצר) לבין ההוכחה הנדרשת בהליך העיקרי. בית המשפט חוזר ומדגיש כי טענות הנוגעות לפערים בגרסאות, מהימנות העדים, ושרשרת הראיה, מקומם להתברר בהליך העיקרי. 6. **בחינת חלופת מעצר:** בסיום ההחלטה, בית המשפט מביע את דעתו כי יש לבחון היתכנותה של חלופת מעצר, ומורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. זוהי התקדמות משמעותית בהליך, המצביעה על כך שבית המשפט מצא קונקרטית את הראיות לכאורה ואת עילת המעצר, אך נותר לשקול אם המעצר הוא האמצעי היחיד להשגת מטרותיו. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת (מדינת ישראל) הניחה תשתית ראייתית נסיבתית לכאורה לחובת המשיב, המצדיקה את המשך מעצרו עד תום ההליכים, וזאת בהתבסס על שילוב ראיות הכוללות שיחות מוקלטות, הודעות עד המדינה, ומחקרי תקשורת. עברו הפלילי של המשיב תרם לקביעה בדבר קיומה של עילת מעצר מחמת מסוכנות. יחד עם זאת, בית המשפט הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן, דבר המעיד על פתיחות לשקילת חלופות מעצר, בהתאם למגמה הרווחת בפסיקה.