בג"צ 3194-06-25

תקציר

בג"ץ 3194-06-25 - ניתוח משפטי **הקדמה** עתירה זו לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) נוגעת לבקשה להיתר בנייה להכשרת מבנה חקלאי שנבנה ללא היתר, אשר הוצא לגביו צו הריסה. בית המשפט מתמקד בשאלה האם יש מקום להתערב בהחלטת לשכת התכנון המרכזית ביהודה ושומרון (להלן: לשכת התכנון) שלא לקלוט את בקשת ההיתר של העותר, וכן בשאלת קיומו של סעד חלופי. **עובדות המקרה** העותר, תושב בית לחם, טוען כי לו זכויות במקרקעין בכפר בית גאלא. הוא שיפץ מבנה חקלאי קיים על המקרקעין, וללא היתר בנייה. בעקבות השיפוץ, הוצא נגדו צו הריסה. העותר הגיש בקשה להיתר בנייה ללשכת התכנון במטרה להכשיר את המבנה. לשכת התכנון סירבה לקלוט את הבקשה, בנימוק שהמבנה נמצא בתחום צו איסור בנייה וכי לא צורף אישור מהמפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי, זאת מכוח תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"ף-2020. לאחר שבקשתו לקבלת אישור מהמפקד הצבאי נדחתה, הגיש העותר בקשה נוספת, וגם היא נדחתה מאותם טעמים. **טענות העותר** העותר טוען כי אינו נדרש להיתר מהמפקד הצבאי, מכיוון שבקשתו הוגשה מכוח תקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (רישוי בינוי חקלאי) (יהודה והשומרון), התשע"ב-2012, ולא מכוח תקנות היתר ותנאיו. לטענתו, החלטת לשכת התכנון פוגעת בזכויות יסוד, ניתנה בחוסר סמכות ומתחמת הסבירות, ולכן בטלה מעיקרה. **טענות המשיבים** המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת לשכת התכנון. לטענתם, העותר עומד לרשותו סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, מכיוון שההחלטה הנתקפת היא החלטת רשות מכוח חוק תכנון ערים. **החלטת בית המשפט** השופטת גילה כנפי-שטייניץ, בשם מותב בית המשפט, דחתה את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. **ניתוח משפטי ועיקרים משפטיים** 1. **סמכות שיפוט ובחינת עתירות לבג"ץ:** ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יידרש לעתירות כאשר עומד לעותר סעד חלופי. סמכות זו אינה מוחלטת, וקיימים מקרים בהם בג"ץ יתערב אף בקיום סעד חלופי (לדוגמה, כאשר הטיפול בעניין מוצע בבית משפט אחר עלול לגרום לעיכוב בלתי סביר, או כאשר יש עניין ציבורי מיוחד). 2. **סעד חלופי – בית המשפט לעניינים מנהליים:** במקרה זה, בית המשפט מצא כי החלטת לשכת התכנון שלא לקלוט בקשה להיתר בנייה מהווה "החלטה של רשות" כמשמעותה בחוק תכנון ערים, מס' 79 לשנת 1966. מכוח סעיף 5א(א)(1) ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, סמכות לדון בעתירות מסוג זה נתונה לבתי המשפט לעניינים מנהליים. לכן, בהיעדר טעם מיוחד לחרוג מן הכלל, הוחלט כי בית המשפט לעניינים מנהליים הוא הפורום המתאים לדון בעתירה. 3. **מוקד העתירה:** בית המשפט הדגיש כי מוקד העתירה, על פי נוסחה והסעדים המבוקשים, מכוון כלפי החלטת לשכת התכנון, ולא כלפי החלטת המפקד הצבאי או לגבי חוקתיות תקנה 10(א). הדבר מחזק את המסקנה כי מדובר בסכסוך שבינו ובין רשות מינהלית, שבית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בו. 4. **הבחנה בין סוגי תקנות:** טענת העותר כי בקשתו הוגשה מכוח תקנות הרישוי החקלאי ולא תקנות היתר ותנאיו, אינה משנה את מהות הסכסוך מול החלטת לשכת התכנון. גם אם היו מדובר בתקנות אחרות, ההחלטה הסופית שלא לקלוט את הבקשה נבעה מהחלטה של רשות תכנון, והיא ככל הנראה נתונה לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. 5. **יעילות דיונית:** המשיבים העלו גם טעם דיוני של יעילות – דחיית העתירה בשל אי-הצגת הליך רישוי כנדרש. אף על פי שבית המשפט לא התבסס בעיקר על טעם זה, הוא מוזכר כתרומה לדחיית העתירה, שכן גם אם היה ניתן לדון בה, היה מקום לבחון את טענות הצדדים לגבי הליך הרישוי. **חידושים משפטיים** בג"ץ זה אינו מציג חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא מדגיש ומיישם הלכות קיימות בנוגע לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים וכלל הדחייה על הסף בשל קיום סעד חלופי. בית המשפט ממחיש כי הפניית עתירות לערכאה המוסמכת היא תכלית חשובה, גם כאשר מדובר בסכסוכים הנוגעים לתכנון ובנייה באזור יהודה ושומרון, תחת השיפוט הייחודי של המנהל האזרחי. **סיכום** העתירה נדחתה על הסף בשל קיום סעד חלופי. בית המשפט העליון, כבית משפט גבוה לצדק, הפנה את העותר לבית המשפט לעניינים מנהליים, הפורום המוסמך לדון בהחלטות רשויות תכנון. ההחלטה משקפת את העיקרון כי בג"ץ אינו ערכאה ראשונה לבירור סכסוכים מינהליים, אלא יש להשתמש בו רק כאשר אין חלופה יעילה או כאשר יש צורך בהתערבותו בהקשרים מיוחדים.