רע"פ 2956/13

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור על צו ההריסה, תוך שהוא דבק בעיקרון לפיו ערעורים ניתנים רק במקרים בעלי חשיבות ציבורית או משפטית משמעותית או שיקול דעת מוטעה פוטנציאלי. המבקש ניסה לנסח את התנגדותו לצווי ההריסה ברכושו כעניין לציבור, אך בית המשפט לא מצא עילה לפרשנות זו. טענותיו של המבקש, לרבות כי ביצע עבודות ללא היתר בניה כדין, נבחנו ביסודיות על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ובית הדין לעררים, אשר לא מצאו כל פגם בהחלטות הקודמות. הראיות הראו כי הבנייה לא הושלמה ונעשתה שלא כדין. טענותיו האחרות של המבקש, כגון הטלת ספק בכשירותו של המהנדס וסוגיות פרוצדורליות בהתייעצות עם היועץ המשפטי, היו חסרות שחר. סמכותו של היועץ המשפטי המקומי להאציל סמכויות היוועצות לא נקבעה בחוק, דבר המצביע על ביקורת חקיקתית, אך השתתפותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה נמצאה ראויה. בנוסף, המבקש עצמו סיפק את טופס הייעוץ הדרוש, דבר הסותר את טענותיו. צווי ההריסה התייחסו למבנים שנבנו שלא כדין: משטח בטון בשטח 78 מ"ר וקונסטרוקציית מתכת בשטח 24 מ"ר. בית המשפט הדגיש את חשיבות הטיפול בבנייה הבלתי חוקית בשל השפעתה המזיקה על הסדר הציבורי ושלטון החוק, וקבע כי הריסה היא ברירת מחדל. לפיכך, דחיית הבקשה מחייבת ביצוע מיידי של צווי ההריסה.