דב"ע לא/25 - 0

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של ועדה רפואית לעררים להיעזר ביועץ שאינו רופא. לוועדה שיקול דעת להחליט אם להעסיק יועץ, והתערבות בית המשפט בעניין זה מוגבלת. הצורך ביועץ מתעורר כאשר עבודת הוועדה דורשת ידע מחוץ לתחום מומחיותם של חבריה. פסק הדין מתייחס גם לסמכותה של הוועדה לקבוע את דרגת הנכות היציבה של אדם עם מוגבלות תוך התחשבות במקצועו, גילו או מינו. על פי פסק הדין, סמכות זו יורדת לשורש זכויותיו של הנפגע ויש להפעילה בעת הצורך. שלא כמו בהתדיינות משפטית, הצדדים אינם מופיעים בפני הוועדה הרפואית כמתנגדים, והוועדה יוזמת את בחירת הפריטים ותתי הסעיפים הרלוונטיים מתוך התקנון. מסיבה זו, על הוועדה לשקול מיוזמתה את הוראות התקנות המקנות זכויות לנפגע. בכלל זה תקנה 15, המאפשרת לוועדה להתחשב במקצועו, גילו או מינו של הנפגע בעת קביעת דרגת הנכות. פסק הדין מדגיש כי על הוועדה להיות ערה לסמכויותיה ולהפעיל אותן בהתאם, מה גם שנפגעים עלולים שלא לדעת על סמכויות הוועדה לפי תקנה 15. בנוסף, צוין בפסק הדין כי הטפסים של המוסד לביטוח לאומי כוללים הוראות שעל הוועדה לשקול. במקרה הספציפי הזה, הערר מתקבל, והעניין מוחזר לוועדה הרפואית לעררים לקביעת דרגת הנכות של המערער תוך בחינת סמכויותיה לפי תקנה 15.