דנ"פ 1397/03

תקציר

המדינה עתרה לבית המשפט בבקשה לקיים דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס, שהואשם במרמה והפרת אמונים בעת שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. שבס זוכה על ידי בית המשפט המחוזי מרוב סעיפי האישום, אך הורשע בשני סעיפים של ניסיון שוחד, מרמה והפרת אמונים, ונידון לשנתיים מאסר בפועל ולקנס של 50 אלף שקל. גם שבס וגם המדינה ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון זיכה את שבס מהאישומים הללו, ואילו ערעור המדינה על זיכויו מאשמת מרמה והפרת אמונים בתיק נפרד נדחה על ידי השופטים מצא ודורנר, אם כי השופטת נאור נתנה דעה חולקת. בבקשת המדינה לדיון נוסף נטען כי ההחלטה מכילה עקרונות חשובים ולא מוסדרים, וסותרת את הפסיקה הקיימת. שבס מתנגד לכך וטוען כי אין עניינים בלתי מוסדרים, וכי רצונה של המדינה לקיים דיון נוסף בפסק דין מזוכה אינו עילה מספקת. עם זאת, השופט מוצא צדק בטענת המדינה כי עבירת המרמה והפרת האמונים עמומה וטעונה בירור, במיוחד נוכח משמעותה לאינטרס הציבורי ולטוהר המידות של עובדי הציבור. הם מביאים בחשבון גם את העובדה שהוגשו מספר כתבי אישום נגד אישי ציבור בגין עבירה זו, אך פסקי הדין לא סיפקו בהירות מספקת לגבי יסודות העבירה, דבר שגרם לא פעם לחילוקי דעות בין השופטים. לפיכך, הם מגיעים למסקנה כי האינטרס הציבורי מחייב שימוע נוסף כדי להסיר את העמימות סביב עבירה זו, ולקבוע אמות מידה ברורות להנחיית עובדי ציבור ואכיפת החוק. הדיון הנוסף יוגבל להבהרת עקרונות הפרשנות של עבירת המרמה והפרת האמונים, במטרה לקבוע מבחן ברור ומדויק, ויישמע בפני הרכב מורחב של תשעה או אחד עשר שופטים.