רע"א 1113/97

תקציר

המבקש ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את בקשתו להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על תביעה כספית בגין שכר שלא שולם לו כסגן ראש המועצה המקומית משהד. המבקש מונה באפריל 1994 ולאחר מכן אושר בתפקידו על ידי בג"ץ. לאחר שתביעה לשכרו נדחתה על ידי בית משפט השלום בנצרת במרץ 1996, טען המבקש כי תקופת הערעור צריכה להתחיל מיום קבלת פסק הדין על ידי עורך דינו, 27.3.96, ולא ממועד שנודע לו עליו לראשונה ביום 21.3.96. למרות שהכיר בהפרש תאריכים זה, בית המשפט העדיף את הידע הממשי המוקדם על פני המסירה הפורמלית, תוך שהוא מתייחס לתקדימים משפטיים שבהם תאריך ההכרה פסל את הקבלה הפורמלית. בית המשפט גם דחה את הטענה כי העברת התיק בין עורכי הדין מצדיקה הארכה, שכן אין מדובר בסיבה מיוחדת או באינטרס של בית המשפט. בסופו של דבר, בקשתו של המבקש נדחתה, תוך שהיא קובעת כי אין הצדקה ממשית לשמיעת הערעור נוכח האיחור בהגשה ובהיעדר נסיבות חריגות.