תלה"מ 8462-09-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נסובה סביב הבעלות על סכום כסף שהתקבל במתנה (כספי מתנה) על ידי התובע, השנוי במחלוקת בין בני זוג לשעבר. התובעת טענה כי כספי המתנה צריכים להיחשב כרכושה הנפרד וכי על הנתבע להשיב לה את מחציתה. הנתבע, לעומת זאת, טען כי כספי המתנה הם רכוש משותף ואין להחזירם. השופט מצדד בנאשם. החלטת השופטת מתבססת על כך שכספי המתנה הופקדו בחשבון בנק משותף המוחזק על ידי שני בני הזוג ונטמעו בנכסים משותפים אחרים, לרבות השקעות, כלי רכב ושיפוץ בתים, דבר המסמל את כוונת התובע לחלוק את כספי המתנה עם הנתבע. כמו כן, השופטת אינה מוצאת כל ראיה התומכת בטענת התובעת כי כספי המתנה ניתנו לה בתנאים מסוימים ונותרו רכושה הבלעדי. לפיכך, עתירתה העיקרית של התובעת נדחית. חרף דחיית טענותיה העיקריות של התובעת, מורה השופט על פירוק השותפות בבית המגורים, כפי שביקשו הצדדים, ומקנה לשני הצדדים זכות סירוב ראשונה בכל הנוגע לרכישת הזכויות בבית המגורים. התובע מוותר על תביעות אחרות המפורטות בכתב התביעה הנוגעות לחלוקת הנכסים המשותפים, אותן מציינת השופטת ניתן להפעיל בהליכים משפטיים נפרדים, במידת הצורך. התובע חויב לשלם לנתבע 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והמזכירות מונחית לסגור את התיק. השופט מתיר גם את פרסום פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים, נוכח היעדרות הצדדים.