ע"א 650/98

תקציר

הערעור נסוב סביב פרשנותו של טופס חתום בידי דוד ממן, אותו הגדיר הבנק המערער ככתב ערבות. המשיב, ששימש כנאמן לעיזבון פשיטת הרגל של דוד ממן, דחה את תביעת החוב של הבנק על סמך הטופס וטען כי חובו של יוסף ממן לבנק נפגע. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם חל על הטופס סעיף 5(א) לחוק הערבות, שמשמעותו היא שחובתו של דוד ממן כערב מתבטלת מאחר שהבנק התפשר עם החייב העיקרי, יוסף ממן. דעת הרוב של השופט לוין והשופט טירקל מוצאת כי הטופס מכיל לשון ברורה המצביעה על ויתור חד משמעי של דוד ממן על זכותו לפיטורים לפי סעיף 5(א). לטענתם, הבנק זכאי להגן על עצמו באמצעות ניסוח הטופס כך שיציין במפורש כי כל הסדר עם חייבים אינו פוגע בזכותו לתבוע את מלוא החוב בפשיטת רגל של חייב אחר. זאת ועוד, הוראות הטופס, ובפרט סעיף 9, נתפסות כאינדיקציה מפורשת לכוונתו של דוד ממן לוותר על ההגנות שמקנה סעיף 5(א). השופטת דורנר, בחוות דעת חולקת, מדגישה כי ערבות היא מטבעה התחייבות נלווית הקשורה להתחייבותו של החייב. לדברי דורנר, יש לפרש את הטופס בהתאם לכוונה המשותפת של שני הצדדים ולאור הכלל הפרשני לפיו חוזים עמומים מתפרשים כנגד המנסח – במקרה זה, הבנק. מסקנת דורנר היא כי הטופס מהווה ערובה רגילה שסעיף 5(א) חל עליה, ואין כל אינדיקציה מפורשת או משתמעת לכוונתו של דוד ממן לוותר על הגנה משפטית זו.