בע"מ 3610/12

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, שלא עמדה במבחנים לערעורים מסוג זה, דהיינו, כי היא מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים, או כי נדרשת התערבות בית המשפט כדי למנוע עיוות דין. השופטת מציינת כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, הייתה מנומקת היטב והתבססה על ממצאים עובדתיים, לרבות הקביעה כי המבקשת ויתרה ביודעין על זכויותיה להפרשות לפנסיה בהסכם הממון. מסקנותיהם העובדתיות והמשפטיות של בתי המשפט בנוגע לוויתור המפורש של המבקשת לא התבססו אך ורק על עדותה, אלא הביאו בחשבון גם גורמים נוספים כגון נוכחות עורך דינה והיעדר כל טענה בדבר הפרשות לפנסיה בעת עריכת הסכם הממון ואישורו לאחר מכן על ידי בית המשפט. השופטת מדגישה גם את השיהוי הממושך בתביעת המבקש ואת הסתמכותו המוצדקת של המשיב על כתב הוויתור במשך 15 שנה, ומציינת כי אין זה סביר שהמבקש יטען לזכויות שנוצרו זמן קצר לאחר אישור הסכם הממון. יתר על כן, השופטת מסכימה עם פרשנות הערכאות הנמוכות יותר לחוסר ידיעתו או הטעיתו של המבקש ככזו שאינה מהווה עילה לאכיפה או מסייעת לפרשנות הסכם הממון. לבסוף, מציינת השופטת כי את השאלות המשפטיות שהעלתה המבקשת בדבר השפעת התיקון ומהות הזכות לקבלת פנסיית בני זוג ניתן להשאיר לדיון במקרים עתידיים בעלי רקע עובדתי מתאים. מאחר שלא התבקשה תגובה, לא נפסקו הוצאות.