ה"פ 1146-05-17

תקציר

זהו תמצית פסק הדין בתביעה בנוגע לשתי עסקאות מכר של מקרקעין. העסקה הראשונה הייתה בין המשיב, אישה מבוגרת, לבין המבקשת מס' 1, בעלה של נכדתה החורגת, שנרשמה כמכירה ללא תמורה ונטען כי היא מתנה. העסקה השנייה הייתה בין המשיב לבין המבקש מס' 2, בנו של המבקש מס' 1, תמורת אותה חלקת מקרקעין, בתמורה כאמור. את שני המבקשים ייצג אותו עורך דין, שהיה גם מקורב לשני הצדדים. בית המשפט בחן האם עסקאות המכר בין המשיב לבין שני המבקשים היו בשווי ברוטו או נטו של הקרקע. בפסק הדין נקבע כי עסקת המכר בין המשיב לבין המבקש מס' 1 אכן הייתה בשווי ברוטו של המקרקעין, ולא מתנה כנטען, למרות עדותו של המבקש מס' 1. טענה זו נתמכה בכך שבהסכם לא הוזכרה מכירה נטו, ולא היה זה הגיוני כלכלית שהמשיבה תעניק במתנה מכירה נטו למבקש מס' 1. באשר לעסקת המכר בין המבקשת מס' 2 לבין המשיב, מצא בית המשפט כי מדובר בשווי נטו של המקרקעין. ההסכם קבע מכירה נטו של 900 מ"ר, ועורך הדין שניסח את ההסכם העיד כי המכירה נדונה כמכירה נטו עם המבקש והמשיב. גם התמורה בסך 120 אלף שקל נמצאה סבירה לעסקת מכר נטו. בנוסף, בחן בית המשפט את תפקידו של עורך הדין, שייצג את שני המבקשים ובמקרה היה קרוב משפחה של שני הצדדים. מחדליו של עורך הדין ועבודתו הלקויה מטילים ספק בטענתו כי נספח המפרט את המכירה נטו ותנאים נוספים נחתם בד בבד עם ההסכם לעסקת המכר בין המשיב לבין המבקש מס' 1. הנספח נחתם רק על ידי המשיב, ובית המשפט מצא כי סביר יותר שהוא נוצר ונחתם במועד מאוחר יותר. ככלל, עבודתו של עורך הדין לא נראתה זהירה או סבירה, ובית המשפט העדיף את עדותו התמימה והאמיתית של המשיב. לפיכך, קיבל פסק הדין את התביעה בחלקה, וקבע כי עסקת המכר בין המבקשת מס' 2 לבין המשיב היא על השווי הנקי של הקרקע, ודחה את התביעה בגין העסקה של המבקשת מס' 1, בקובעו כי מדובר בשווי ברוטו. מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה, לא חויב אף צד בתשלום הוצאות.