ע"א 33851-04-15

תקציר

עניינו של הערעור בחלוקת זכויות הקניין בחלקת קרקע שעליה נבנה ונהרס מבנה בית משותף. רוב השופטים דחו את הערעור וקבעו כי חלוקת הבעלות בשטח המשותף שנותר לאחר הריסת הבית המשותף צריכה להיות לפי החלק היחסי של חלקו של כל אחד מהבעלים ברכוש המשותף. השופט ד"ר קובי ורדי חלק על כך, וטען כי שיטה זו גורמת עוול, והציע כי התמורה שיקבלו בעלי הזכויות תחושב לפי מדד השווי של הזכויות לפי שוויה של כל יחידה בבית המשותף. חלקת הקרקע המדוברת הייתה רשומה בבעלות משותפת, כאשר חלקו של כל אחד מהבעלים לא הוגדר. הבניין על הקרקע, בית משותף, נשרף ולא נבנה מחדש מאז 2003. רישום הבית המשותף בוטל, והקרקע הוחזרה לפנקס המקרקעין כבבעלות משותפת של בעלי הדירות. על פי החוק, חלקו של כל בעלים מבוסס על חלקו ברכוש המשותף בבניין. המערערים טענו כי שיטת חלוקה זו אינה צודקת, שכן היא אינה מביאה בחשבון את ערכה ההיסטורי של כל דירה בבניין שנהרס. הם הציעו שהחלוקה תתבסס על מדד הערך של הזכויות של כל יחידה. השופט ברנר הסכים עם המערערים וקבע כי הדין הקיים מוביל לפגיעה חמורה בזכויות הקניין ופוטנציאל להתעשרות שלא כדין לבעלי הרוב. השופט שנלר, לעומת זאת, חלק על כך, וציין את הבהירות והפשטות של שיטת החלוקה הנוכחית המבוססת על מניות הרכוש המשותף. הוא טען כי כל דרך אחרת תיצור אי ודאות ותגביל עסקאות נדל"ן, דבר שלא הייתה כוונת המחוקק. השופט שנלר הדגיש כי החוק קובע באופן ברור וחד משמעי כי החלוקה צריכה להתבסס על חלקו של הרכוש המשותף, וכי הימנעותו של המחוקק מהתחשבות בשווי הדירות הייתה מכוונת. לפיכך, החליט בית המשפט ברוב דעות לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את החקיקה הקיימת ומאשר כי חלוקת הרכוש צריכה להתבסס על חלקו של הרכוש המשותף בבניין שנהרס.