ב"ל 9953-11-19

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם יש להכיר בפגיעה בעבודה של התובע על פי תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחת תנועות חוזרות ונשנות המובילות לליקוי גופני. היסוד הראשון, תנועות חוזרות ונשנות, הודגם די הצורך על ידי התובע. עם זאת, היסוד השני והשלישי, הקשר הסיבתי בין תנועות אלה לבין הפגיעה הפיזית, לא הוכחו דיים. בעוד שעדותו של התובע והמסמכים הרפואיים הצביעו על קשר אפשרי בין עבודתו להידרדרות במצבו הרפואי, שני מומחים שמונו דחו את הקשר הסיבתי הרפואי הנטען לכך. חוות הדעת של המומחים, שהיו מפורטות ופה אחד, הגיעו למסקנה כי אין קשר סיבתי ישיר בין עבודתו של התובע לבין הפסוריאזיס שלו. בית המשפט מצא את טענות המומחים משכנעות והסכים כי התשתית העובדתית אינה מספיקה לביסוס קשר סיבתי. משכך, נדחתה התביעה. פסק דין זה ניתן לערעור בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה. אופיו החברתי של ההליך הביא לכך שלא נפסקו הוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.