ת"א 41294-03-16

תקציר

המבקשת הגישה בקשה לדחיית תביעת המשיבים לפיצויי הפקעה. טענות המבקש כוללות כי יש לדחות את התביעה משום שהיא מיושנת, הוגשה בשיהוי ניכר וכי אין עילה לתביעה. ראשית, לעניין תקופת ההתיישנות, התביעה אכן הוגשה בתוך תקופת המעבר הקבועה ברע"א 1595/06, ועל כן ברור כי התביעה אינה מיושנת. שנית, פרק זמן ארוך בין עילת התביעה לבין הגשת התביעה אינו מצדיק באופן אוטומטי דחייה על הסף של התביעה. על בית המשפט לבחון את האינטרסים הרלוונטיים של שני הצדדים ולערוך איזון, תוך מתן משקל ראוי לכל יסוד. במקרה דנן, המבקשת לא הוכיחה כי המשיבים זנחו את זכותם לערער, וכי המבקשת שינתה את מצבה לרעה עקב השיהוי. לפיכך, טענת השיהוי אינה מוצדקת. שלישית, יש לבחון את השאלה האם קיימת עילת תביעה על סמך כתב התביעה. המשיבים טוענים כי אדמתם הופקעה ללא פיצויים, ונטל ההוכחה מוטל עליהם. בית המשפט אינו יכול לבחון בשלב זה כיצד יוכיחו המשיבים את טענותיהם. זאת ועוד, טענות המשיבים כי השטח המופקע אינו חורג מהשטח הפטור מפיצוי וכי המשיבים כבר פוצו, הן סוגיות שיש להכריע בהן בבית המשפט. לבסוף, באשר לשווי התביעה, בית המשפט קובע כי יש לראות בתביעה, אף שהיא כספית במהותה, כבלתי מוסברת בכסף לצורך קביעת שכר הטרחה הכרוך בהגשת ההליך. לפיכך, האגרה תיקבע בהתאם. מטעמים אלה, הבקשה לדחיית התביעה על הסף, נדחית.