ת"ק 4984/04

תקציר

בשנת 2000 קיבלה יפעת כהן ארבעה דוחות חניה מעיריית ירושלים, עליהם ערערה וביקשה לבטלם כיוון שסברה שחנתה כחוק. לאחר משא ומתן שלא צלח, הטילה העירייה בשנת 2003 עיקול על רכבה, ובכך סיכלה את ניסיונה למכור אותו. כהן שילם את העיקול ותבע את העירייה על נזקים, בטענה שהכרטיסים אינם צודקים והעיקול אינו חוקי. העירייה טענה כי לכהן הייתה אפשרות לערער על הכרטיסים אך בחרה שלא לעשות כן, וההודעות נשלחו אליה בדואר רשום. בית המשפט פסק לטובתה של כהן, וקבע כי העירייה לא הביאה ראיות מספיקות לכך ששלחו לה הודעות דואר רשומות בתוך שלוש שנים, כנדרש בחוק. לפיכך, העונש הוגדר כמיושן, והעירייה אשמה בכך שלא פעלה בהתאם לנוהל החוקי. עוד הדגישה השופטת כי מטרת קנסות החניה אינה גביית הכנסות אלא הסדרת החניה. כהן קיבל 910 ש"ח בגין העיקול ועוד 1500 ש"ח בגין נזקים אחרים, בסך כולל של 2410 ש"ח, שישולמו על ידי העירייה בתוך 30 יום. פסק דין זה משמש גם אזהרה לעירייה לשפר את מערכת ההתראות שלה. לשני הצדדים הזכות לבקש רשות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.