תמ"ש 14907-12-13

תקציר

התובע, שהוא בעלה לשעבר של הנתבעת, הגיש נגדה תביעת נזיקין בדרישה לפיצוי בגין תשלומים ששולמו בגין מזונות ילד שהתברר שאינו שלו, וכן בגין נזקים נפשיים. התובעת והנתבע חתמו על הסכם גירושין המתייחס לשני הילדים, לרבות הילד המדובר, כילדים משותפים וקובע תשלומי מזונות. התובע טען כי הנתבעת רימתה אותו להאמין שהילד הוא שלו ובכך הפרה ברשלנות את חובותיה הקבועות בחוק. הנתבע טען כי התובע היה מודע לכך שהילד אינו שלו וכי תשלומי המזונות אינם קיימים או הלוואות. בית המשפט מצא כי הנתבע אמנם פעל ברשלנות, אך גם התובע תרם לנזק באשמתו. בית המשפט ציין כי התובע חשד במשך שנים כי הילד אינו שלו, אך לא עשה דבר כדי לאשר זאת והמשיך לשלם מזונות בהתאם להסכם הגירושין. יתר על כן, טענותיו של התובע לנזק נפשי לא הוכחו דיין, שכן הוא לא סיפק חוות דעת רפואיות כלשהן. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שההשפעה הרגשית של גילוי האמת על אבהותו של הילד הייתה משמעותית. משכך, פסק השופט לטובת התובע אך הפחית את הסכום הנתבע בשל אשמתו התורמת. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 44,000 ₪, מתוכם 37,500 ₪ כפיצוי ו-6,500 ₪ כדמי מזונות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 7,500 ₪. פסק הדין ניתן ללא פרטים מזהים והותר לפרסום.