פ"א 12342-04-15

תקציר

הערעור על פסק הדין במקרה זה התקבל, שכן השופט לא מצא כל ודאות בזיהוי חלקת האדמה הנדונה. אמצעי הזיהוי לא הוגשו לבית המשפט, ובעוד שההגנה יכלה לבקש מידע זה, חוסר הבהירות וההרשעה בראיות משמעותם שיש לקבל את הערעור. לא היו די ראיות כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, כי חלקת המקרקעין שייכת למערער. ההערה שרשם המפקח ב-22 ביוני 2011, לפיה הבנייה היא בבעלותו של וליד מוחמד פאוזי אבו רומי, לא הייתה מבוססת דיה ועדותו של המפקח לא סיפקה הבהרות נוספות. זאת ועוד, הודאתו של המערער לא נחשבה אמינה, שכן היא לא נחתמה, ולא ניתן היה להוכיח כי נמסר למערער על זכותו להיוועץ בעורך דין. התייחסות ההודאה ל'מגרש א' לא תאמה את דו"ח העבירה, ופרטי החלקה והבנייה לא נחתמו על ידי המערער, ולא הוכח כי פרטים אלה הוקראו בפניו. ככלל, ההודאה לא נחשבה כבעלת "משקל פנימי" מספיק כדי לעמוד בפני עצמה, והנסיבות החיצוניות לא שללו את האפשרות של טעות או מידע מוטעה. לפיכך, בוטלו הכרעת הדין באשמה והעונש שנגזר בעקבותיה כפי שהוחלט בבית משפט קמא, והמערער זוכה.