עת"מ 1893/07

תקציר

העותרת, אולמות חאן הדקל ש. טרישי (1997) בע"מ, מפעילה אולם אירועים ושמחות בחצרי עיריית אור יהודה, המשיבה. בין השנים 1993-1999 התבקשה העותרת, כמו יזמים אחרים בעיר, על ידי המשיבה להעביר חלק מתשלומי הארנונה שלה ישירות לגופים הממומנים על ידי העירייה. בנוסף, קיבלה העותרת הנחות בארנונה בשיעור של 20%-40% שאושרו על ידי מועצת העיר בשנים אלו. בשנת 2006 ביטלה העירייה את ההנחות ודרשה תשלום מיידי של מלוא החוב, מה שהוביל למחלוקת על 3.6 מיליון שקל בארנונה. העותר הגיש עתירה לביטול הליכי הגבייה המנהליים שפתחה העירייה בשל החוב שבמחלוקת. המשיב השני הוא חשב העירייה שמונה על ידי משרד הפנים. העותרת טענה כי החוב שנוי במחלוקת והציגה ראיות להעברות שביצעה לגופים נתמכים לבקשת העירייה, וכן הנחות שקיבלה. עם זאת, העירייה הכחישה את חוקיות ההעברות וההנחות וטענה כי הן לא אושרו על ידי משרד הפנים. בית המשפט קבע כי ראיות העותרת בדבר העברות אינן מספיקות וכי ההנחות אכן אינן תקפות מבחינה משפטית, שכן הן נעדרו את האישורים הנדרשים. עוד צוין כי העותרת לא מימשה את זכותה להתנגד לשומת הארנונה. למרות הביקורת על התנהלות העירייה, בית המשפט הגיע למסקנה כי הליכי הגבייה המנהלית אינם בלתי חוקתיים או בלתי חוקיים. זאת ועוד, טענות העותר, לרבות פגיעה בריבית ההסתמכות והפרת הסכם, נדחו על יסוד פסק הדין בעניין איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, אשר קבע כי הבטחות הנוגעות להפחתות ארנונה ללא אישור מתאים אינן מחייבות. לפיכך, העתירה נדחתה לגופה, למעט דרישת המשיב למסור פרטים אודות ההעברות לגופים נתמכים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 24.10.11.